ניומרק-סטיינר, המלמדת בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת מרילנד וחוקרת התנהגויות אכילה אצל בני עשרה, מצאה שדיאטות מובילות לעלייה במשקל אצל צעירים רבים, ושיותר ממחצית מהנערות וקרוב לשליש מהנערים משתמשים בשיטות הרזיה לא בריאות, כמו דילוג על ארוחות, עישון, הקאה ולקיחת חומרים משלשלים.
כאן נכנסת לתמונה אן פלטשר, מחברת הספר "סודות הירידה במשקל" שפורסם באחרונה. פלטשר ראיינה 104 ילדים ובני עשרה - 41 בנים ו-63 בנות, שהשילו מעליהם קילוגרמים רבים, והצליחו לשמור על משקלם החדש במשך כמה שנים. ירידת המשקל הממוצעת היתה 26.3 ק"ג; 26 מהמשתתפים הורידו 34 ק"ג או יותר, ו-14 מהם הורידו 45 ק"ג או יותר. ירידת המשקל נעשית משמעותית יותר כשלוקחים בחשבון שרבים מהצעירים גבהו בעודם מרזים.
פלטשר, תזונאית ממנקאטו, מינסוטה, מצאה שצעירים אלה הצליחו לשמור על המשקל החדש שלהם במשך קצת יותר משלוש שנים בממוצע. 22 מהם שמרו עליו במשך לפחות ארבע שנים ו-14 במשך חמש שנים לפחות. חלק גדול מהצעירים האלה ניסו תחילה דיאטות אופנתיות וגימיקים שונים ומשונים להורדה במשקל, אבל הם העלו בחזרה את המשקל שאיבדו - ועוד. רק לאחר שהכירו בהרגלי האכילה ההרסניים שלהם ונטייתם להימנע מכל פעילות גופנית, ושינו את יחסם לאוכל ולפעילות גופנית, הם הצליחו לרזות ולשמור על משקלם לאורך זמן.
מפטמים אותי בבית
המחקר של פלטשר מנפץ כמה מיתוסים לגבי הורדת משקל אצל בני העשרה, כמו זה שטוען שילדים להורים שמנים לא יכולים להרזות. המתבגרים האמריקאים והקנדים שאת סיפורם היא מגוללת בספר הורידו משקל למרות שכל הנתונים היו, לכאורה, נגדם: לפחות 60 מהם באו ממשפחות שמנות, ול-23 יש שני הורים שמנים. יותר ממחציתם סבלו מעודף משקל מאז גיל 10 או אף לפני כן. 70% אמרו כי רזו והשמינו כמה פעמים.
מקצתם עשו דיאטות קפדניות (מנות אחרונות ופשיטות מבוקרות על מסעדות מזון מהיר הורשו מדי פעם), וכמעט כולם הורידו משקל מבלי לפתח הפרעת אכילה או הרגלים לא בריאים כמו עישון או התעמלות אובססיווית.
בחינת הסיבות לעלייה במשקל אצל בני העשרה מסייעת להבין את הצעדים שנקטו על מנת להפוך את התהליך. לפחות שלושה רבעים מהצעירים מנו "יותר מדי חטיפים", "מנות גדולות מדי" ו"אי פעילות גופנית" כסיבות המרכזיות לעלייתם במשקל. סיבות נוספות, שבהן נקבו לפחות רבע מהמשתתפים, היו "אכלתי יותר מדי ממתקים ומנות אחרונות"; "גורמים רגשיים, שהובילו לכך שאכלתי בזמן שחשתי בודד, משועמם או עצוב"; "ביליתי יותר מדי זמן מול הטלוויזיה, המחשב ומשחקי הווידיאו"; "אכלתי יותר מדי מזון מהיר"; "זה עובר במשפחה", ו"מגישים לי יותר מדי אוכל משמין בבית".
פלטשר לא מאשימה בהכרח את ההורים בבעיות המשקל של ילדיהם. אחרי הכל, אחד מהמשתתפים במחקר היה בנה ווס, שאמר שחלק מהבעיה היתה שהוריו עשו הכל "נכון". עם זאת, מהספר עולה בבירור שמשפחות רבות צריכות לשנות את האוכל שהן קונות, וכן את דרך הגשתו ואת המקום שבו נוהגים לאכול.
אולם החשוב מכל הוא השינוי ביחס של הצעירים למשקלם, ולתפקיד שהאוכל וההתעמלות (או מחסור בהתעמלות) ממלאים בחייהם. פלטשר הופתעה לגלות שבריאות נמנתה באותה תדירות כמו מראה כסיבה להחלטה להוריד משקל אחת ולתמיד.
"הסיבה העיקרית שלי היתה להיות בריא יותר", אמר טיילור, ששקל בעבר 90 ק"ג והוריד 45 ק"ג במשך שנתיים. "לא רציתי למות בגיל 40 בגלל הרגלי האכילה שלי".
מובן שהמראה החיצוני היה משמעותי מאוד בעבור בני העשרה האלה, שרבים מהם רצו להיות מושכים יותר בעיני המין השני, ולהיות מסוגלים ללבוש בגדים אופנתיים. שיפור ההערכה העצמית ושחרור מהצקות ולעג היו תמריצים נוספים להורדה במשקל. וכרבע מהמשתתפים אמרו שהמשקל שלהם מונע מהם מלעשות מה שהם רוצים, כולל השתתפות בפעילויות ספורטיוויות.
להודות בבעיה
פלטשר מזהירה כי כדי להצליח להוריד משקל, בני נוער - כמו מבוגרים - צריכים להיות מוכנים להודות שהם אכן סובלים מבעיה. שוב ושוב בני הנוער אמרו לפלטשר שהמוטיווציה שלהם היתה חייבת לבוא מבפנים. נדנוד של ההורים או הערות מרושעות ממדריכים רק גרמו לצעירים לאכול יותר.
משתתפי המחקר בחרו בדרך אחת מתוך שתיים לשמירה על משקל: 49 רזו בעצמם, ו-52 הצליחו עם עזרה של מומחה (בדרך כלל דיאטן) או תוכנית (כמו קייטנת הרזיה). שניים בקבוצה זו, שסבלו מבעיות בריאות חמורות הקשורות למשקלם, עברו ניתוח בריאטרי (ניתוח להקטנת נפח הקיבה). שלושה אחרים החלו להוריד משקל בכוחות עצמם, ואז הצטרפו לתוכנית כדי להשיג את מטרתם.
בראש אסטרטגיות ההרזיה עמדה התעמלות או פעילות רבה יותר, שעליה הצביעו 86 מהמשתתפים כדרך העיקרית שלהם למשקל בריא יותר. הפעילויות הפופולריות ביותר היו ריצה, הליכה והרמת משקולות. לאחר מכן, צמצום הצריכה של אוכל שמן, שאותו מנו 48; דיאטה, 47; צמצום סוגי מזון מסוימים, 42; ספירת קלוריות, 29; אכילת כל סוגי המזון, אבל פחות מכל דבר, 26; דילוג על ארוחות, 14; שימוש בחטיף אנרגיה כתחליף לארוחה, 11; שימוש בתרופות להורדת משקל, 5; צום, 3; ועישון סיגריות, 1. אף אחד מהם לא נקט בשיטות כמו הקאות או משלשלים.
כל מי שהצליח עשה זאת לאחר ששינה את הרגלי האכילה שלו. המשתתפים למדו לאכול רק כשהם רעבים ולהפסיק כשהם שבעים. בד בבד, הם אוכלים כיום מנות קטנות יותר, ומחפשים מזון ממלא עם מעט קלוריות ופחות מזון שמן.
אבל כפי שיודע כל מי שהתנסה בדיאטה, שמירה על המשקל החדש היא לעתים משימה קשה יותר מלהוריד אותו. האסטרטגיות של הצעירים כוללות התעמלות סדירה; שקילה שבועית וצמצום כמות האוכל אם עלו במשקל; הרחבת ההשכלה בכל הנוגע לתזונה, ומתן תשומת לב רבה יותר לרעב ביולוגי - בניגוד לפסיכולוגי.
הוסף תגובה