סיגריות - מה עוד

קצת קשה לדמיין את האנגלים נהנים מבירה בפאב כשהמאפרה שלצדם מיותמת. זה בדיוק מה שהולך לקרות החל מקיץ 2007, לאחר שהפרלמנט בלונדון אישר שלשום בלילה חוק האוסר על עישון בפאבים ברחבי המדינה. אלא שהאיסור גורף הרבה יותר מזה והעישון עתיד להיאסר גם במקומות העבודה, במסעדות, מועדונים ובמקומות ציבוריים נוספים.

קארי ברדשאו - את אשמה. סקר שערכה מחלקת הבריאות של עיריית ניו יורק מצביע על סדרת הטלוויזיה הפופולרית "סקס והעיר הגדולה" שהפרק האחרון שלה שודר לפני שנתיים (ושכיום משודרים רק פרקים ישנים שלה, גם בארץ), כגורם מכריע, המשפיע על בנות נוער אמריקאיות להתחיל לעשן. חוקרי עיריית ניו יורק נדהמו למצוא שכמעט כל בת טיפש עשרה שהשתתפה בסקר הצביעה על התכנית הפופולרית, ששודרה ברשת הכבלים HBO ובה נוהגת הדמות הראשית, קארי ברדשאו (המגולמת על ידי השחקנית שרה ג'סיקה פארקר), כעל גורם להתחלת העישון.

חברות הטבק התחייבו שלא לעודד עישון בקרב בני נוער ורבות מהן אף הפיקו מטעמן קמפיינים רבים הקוראים לצעירים להתרחק מהסיגריה ולהורים להגביר מודעות. בפועל, לא רק שמסעות ההסברה של יצתרניות הסיגריות לא ממש אפקטיבים, גם חלק מאמצי הפרסום וקידום המכירות שלהם מגיע לקהלים צעירים, כך עולה ממחקר שנערך לאחרונה בארה"ב. במסגרת המחקר, רואיינו יותר מ-100,000 בני נוער, והחוקרים מצאו כי תקציבי הענק המוקדשים לפרסום וקידום מכירות בהחלט עושים את עבודתם נכונה.

היום התשיעי. אם אינני מאמינה שאנצח, אזי לא אנצח. אם אינני יכולה לומר שאנצח, אזי אינני מאמינה (ג'קי ג'ויס קרסי). אני בלחץ. עוד חמישה ימים זה נגמר. אני מודעת לעובדה שבשלב זה כבר הייתי אמורה להיות עם שתי סיגריות ליום או עם כל מספר פחות מחמש (או, גוועלד, לא לעשן בכלל), אבל אני עדיין לא מצליחה לרדת לפחות מעשר ליום.

הפסקות סיגריה, תמצית היום שלי היום הארבע עשר. כדי להצליח, עלינו קודם כל להאמין שאנו יכולים להצליח (מייקל קורדה). אין יותר שחור מזה. אני באבל. אני לא ישנה כבר ארבעה ימים. אני לא מעשנת בדיוק חמש שעות. שואה. אני לא מסוגלת. אני מנחמת את עצמי שהכול למען מטרה טובה (ולא מאמינה לעצמי), וממשיכה לכסוס ציפורניים בעצבנות יתרה. "ביום רגיל" כבר מזמן הייתי צריכה להיות אחרי שלוש-ארבע סיגריות, רגועה (באופן יחסי) וחייכנית. כבר עכשיו, בשלבים המוקדמים של קנוניית הפסקת העישון, אני קולטת כי כשאתה מעשן, אתה עובד הרבה פחות אפקטיבי למעסיקך. אני בבוקר לא הייתי מדברת עם אף אחד, בנוש...

ליאור דיין (צילום: גולי כהן) האם האגודה למלחמה בסרטן מתערבת בשוק האופנה וגורמת לשינויים בקמפיינים של חברות ביגוד? תאמינו או לא, אבל התשובה היא כן. לאחרונה פנתה האגודה לחברת קרוקר והצליחה לגרום לה להסיר מהקמפיין שלה תמונות של ליאור דיין שצולם עם סיגריה בידו.

תמיכתו בערכים אלה נבעה מתוך אמונה אמיתית בתנועת ה'רסטפרי', תנועה של שחורים השואפים לשיבת השחורים לאפריקה. מארלי היה התגלמות התנועה בקנה מידה עולמי, והוא לקח על עצמו באהבה את תפקיד הדובר הקיצוני. עם הזמן, הפך מארלי גם לסמל דתי, ובג'מייקה היו שראו בו נביא. למרות שמת בגיל צעיר ממחלת הסרטן, ממשיכים המסרים והמוסיקה של מארלי לחיות עד היום.

בעיתוי רגיש במיוחד - חצי שנה לאחר מלחמה בעייתית וערב פרסום מסקנות ועדת וינוגרד - חוזר גבי אשכנזי למדים. מצפים לו אלופים מתוחים, לוחמי מילואים ממורמרים, פוליטיקאים לוחצים - ואזרחים ספקנים. מה כדאי לו לקחת מדן חלוץ ומקודמיו בתפקיד - ומה עליו לשנות מן היסוד? מהן משימותיו הדחופות ביותר, וכיצד עליו לעצב את פני הצבא? מה תייעצו אתם לרמטכ"ל החדש, רגע לפני שהוא מטפס לקומה ה-14 בקרייה? השתמשו במנגנון התגובות - ותנו לו טיפ.

האם מירי בוהדנה מתכוונת לקחת את ההיריון שלה בקלות? כמו מפורסמות אחרות (למשל שרית וינו-אלעד), גם מירי נתפסה עם סיגריה ביד, בחודשי היריון ראשונים.

מאת פרופ' בן עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, רמת אביב. יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.

אחוז המעשנים באסיה גבוה עוד יותר, כאשר בסין לדוגמה, כ-60% מהגברים מעשנים, ועֵינִי כלל לא צרה בסינים, בשל כך. ואם כי נראה לעתים שהמאמץ הסיזיפי לשכנע מעשנים לנטוש את הסיגריה אמנם הביא בשנים האחרונות יותר מבוגרים לחוגי גמילה, או אף לנסות להתנתק מהרעה הזאת בכוחות עצמם, ה"מסה הקריטית" של מעשנים בעולם אינה מתמעטת. זאת, כיוון שלדאבוננו יש התגברות של עישון בקרב בני הנוער, כתופעה גלובאלית: יותר ילדים וילדות מתחילים לעשן כבר בגיל 10, ובולטת אף יותר המגמה של עישון המתגבר באופן יחסי בנערות יותר מאשר בנערים, מעין אפליה מתקנת. וכך מַעְיָן המעשנים אינו נוטה להתייבש, שהרי הוא ניזון מקילוח מתגבר של מעשנים צעי...

המאבק בעישון מתנהל בשני ערוצים בעת ובעונה אחת: ניסיון לשכנע את הצעירים בינינו שעדיין לא התנסו בעישון שלא להתפתות לסיגריה על ידי שכנועם בנזקים הרפואיים הטמונים בה, ובמקביל הסברים על השיטות השונות לגמילה מעישון, לאלה מהמעשנים המבקשים לחדול ממנהגם.

התחלתי לעשן בגיל 14 וחצי במחששה המג'וייפת של החטיבה, ומיד נכבשתי בקסמו המצחין והמעודד של הניקוטין, ופיתחתי קשרים ביזאריים עם העבריינים הכבדים של השכבה, יחסים שהסתכמו ב"ג'ינג'י, תביא סיגריה. תודה מותק", ואני חושב שאפשר לרשום פטנט על שמי: כשיורד גשם ואי אפשר להדליק סיגריה, מכניסים אותה מתחת לחולצה.

מדוע אנשים מעשנים למרות שהם יודעים שעישון הופך אותם לאנשים חולים יותר, חלשים יותר, מכוערים יותר (זרימת דם איטית לעור גורמת להתקמטות מוקדמת, צבע עור אפרפר ושינים צהובות) ועניים יותר (מעשן ממוצע מוציא 60 אלף שקל על סיגריות בעשר שנים)? איך הפחד לא גורם להם להפסיק?

אצלנו ב"מנטה" לא מרשים לעשן. ולא שכל מי שמחזיק בתיק קופסת סיגריות לא מתקבל לעבודה, רק שמאוד קשה להמשיך בהרגל הזה ברגע שמתחילים לעבוד כאן. בחדרי המערכת העישון אסור בהחלט, ופינת המעשנים מסתתרת בחדר מדרגות טחוב שמזכיר את הצינוק של "זינזנה".

המעשנים בניו-סאות' ויילס, המדינה המאוכלסת ביותר באוסטרליה, נכנסים לכוננות ספיגה: אחרי שנדחקו מהבארים, מהמסעדות וממספר חופים אהובים, נשקלת בכובד ראש במדינה הצעה לאסור גם עישון בכלי רכב. תומכי ההצעה, הנלחמים בנזקי העישון הפאסיבי בחלל הרכב הצר, נחושים לנקוט "צעדים דחופים". הבעיה המרכזית: לא ברור כיצד יצליחו לאכוף את התקנה, הצפויה לזכות לרוב.

הפסקתי לעשן. זה לא הניסיון הראשון שלי, הייתה לי כבר הפסקה לחמש שנים, שברגע אחד של טמטום ויהירות של "סיגריה אחת לא תחזיר אותי לגועל ההוא", נגמרה. אבל הפעם זה כנראה לתמיד. אני לא יכול לתאר את הרגשת הניצחון המדהימה שיש לי. בעיני זה ההישג הכי גדול שלי השנה. אני מרגיש יותר טוב, אני לא מקיא או משתעל בבוקר, אני נושם נורמלי ופחות כואב לי בכל מיני מקומות בגוף. אני לא רוצה לתאר לכם גן עדן, כי יש רגעים קשים (שיתוארו מייד בהמשך), אבל בגדול - סיפוק ואופוריה מטורפת.

האם באמת כל-כך נורא לעשן סיגריה אחת או שתיים ביום? כן. קודם כל אין חיה כזאת "רק סיגריה אחת ביום". עישון הוא הרגל ממכר, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה התנהגותית. אפשר להתחיל בסיגריה אחת ביום, אבל מהר מאוד מעלים את מספר הסיגריות שמעשנים, כי הגוף דורש את זה. אבל לפני שאנחנו מתחילות לדבר על ההתמכרות עצמה, אני רוצה להדגיש שגם בן אדם שמצליח לעשן רק סיגריה אחת ביום לאורך שנים, גם אז זה מזיק. נזקי עישון מצטברים מכל סיגריה וכל סיגריה מקצרת את החיים.

מה המשותף ליהודה לוי, גלית גוטמן, מירי בוהדנה, רן דנקר, יעל בר-זוהר, אסי כהן, ליאור אשכנזי, אושרי כהן, מיה דגן, רועי לוי, מיקי חיימוביץ', אברי גלעד, לינוי בר גפן ומאיה בוסקילה - כולם כוכבי ענק בשמי הבידור הישראלי, וכולם מעשנים סיגריות. ולא התחלנו בכלל לדבר על הדור הוותיק חובב הסיגרים דוגמת יגאל שילון ושות'.

ענק הטבק "פיליפ מוריס" ידע על סכנות העישון כבר לפני 30 שנה אך בחר להסתירו מהציבור, כך טוענים חוקרים במאמר המופיע היום במהדורת אינטרנט מוקדמת של כתב העת היוקרתי The Lancet. לדברי החוקרים, מסמכים שפורסמו בשנת 1988 בתביעה כנגד החברה, גילו כי כבר אז ידעו בחברה על המרכיבים הממכרים שבטבק, ועל נזקי העישון הפאסיבי המסוכן יותר מהעישון האקטיבי.